GET INTO YOUR SENSES - חלק 1

צירי הליקוי מגלים עבורנו את שבילי החיים שהסתרנו, שחיכינו שיגמרו, שציפינו שיתכנוּ אחרת. לחיים על הארץ תחת הירח, חיקויים מושכים אותנו לנבכי העבר בכדי להתייחס להווה המתגלה במקצבי השמש . 
  

כלומר: התסריט שלך משתנה! איך תוכלי לתת יד ולערוך אותו י-ח-ד עם התנועה ? 

הליקוי קריאה ליציבות ותמיכה.  לעוררות ריגשית קולקטיבית בשדה התפילה. לעריכה מחדש של התסריט הפנימי. עד כמה הוא קשוב לחלל שסביבי? 

אנו מדברות על משך ונפח, כלי ומיכל, צורה ותוכן : 
בתולה ודגים פוגש את מרקורי נפטון ויופיטר. מרקורי הוא הכלי למחשבות שלנו. כלי שבו הרגש (כנוזל) יכול לנוע עליו. מכיוון שנפטון הוא כמו וונוס קולקטיבית- זה האימאימא של מגדל הפיקוח בשדה ההתרחשות המשותף - אנחנו רוצות שלאחרים יהיה טוב! לא מקרי שוונוס בנסיגה ועם הירח המלא גם מרקורי. לא מקרי שהוא עובר לטלה, ואחריו שבתאי. לא מקרי שאנחנו חיים בזמן של חילופי אנרגיה, לא מקרי שמה שאת עושה קשור לקולקטיב. זה לא הירואי, זוהי ענווה לקחת אחריות על אהבתך. 
כמסה קריטית, כולנו אנחנו, צופים בנפטון עובר ומתעבר למצב חדש. אל תוך התהוות של הנהגה מחודשת. נצטרך בעזרת נוכחות קשובה ל-עצמי שלנו לגלות: מה אמת ומה שקר? מי מנהיג אמת ומי שקר ? מדוע הוא משקר ? האם אני יכולה להתפלל בזכותו לטוב יותר ? האם אני מזהה את השקרן בתוכי? 

ליקוי זה זמן ניקוי לא זמן משאלות והתכווננות! זמן לעוררות ריגשית קולקטיבית בשדה התפילה. לעריכה מחדש של התסריט הפנימי. עיצרי: עברת את המהירות. עיצרי: קבלי את הפידבק. עיצרי: חושי את הסיפוק מהשנים שעברו וההתפתחות שעשית. עיצרי: תראי את הקולות, הן גם שלך. לאפשר לדלתות להיסגר, להציף את החדר במים ולפתוח את הביוב שיסתיים הזרם העכור ולקבל את ההכרח - העבר קרה. 

צירי הליקוי הם השערים להמשך המהלך. בשנתיים הקרובות, נעבור סף שיהיה מורגש בשפות שעוד לא הכרנו. המספרים האותיות נעלמים ויישארו הצורות. אנו עוברים למימד של שמיעה מוגברת וראייה נחלשת. אנו נאלצים להכיר באמת ובשקר, להכיר בחלום של המציאות האישית. להכיר שהזמן עומד מול הנצח לא כאויב אלא כציר אחד המתגלה כשניים לחיים על הארץ. מובן ? יש לך מתח כי אינך מתמסרת ל-זמן. יש לך נצח כשיש התמסרות ל-זמן. וזה דורש חיכוך, נחרצות, עיקביות, חלימה, אומץ לאהוב ולהשתנות. אין לזה עדי ראייה עדיין. האכיפה היא נסתרת... 

 כן, הפעם צירי הליקוי הם כמו תמרור של אמצעי אכיפה מוגברים. נסתרים (וונוס נפטון) או גלויים (מרקורי, ירח בליקוי). מהירות הנסיעה אל השער כשהתסריט משתנה, תבשר את מהותה בשני כיוונים:

באופן בו היינו פאסיבים - על מקומות בהם בחרנו בהימנעות או בפיזור.
באופן אקטיבי- הזדמנות אמת להמסה של חומר כואב בתוכי,
או הצבת נוכחות בתוך חומר כואב בתוכי. משום שאני מבינה כי החומר האישי מתרחש בתוך השדה של כולנו.  זוהי התמה 

להמיס

לנכוח

להתרחש 

להיות                           

בין אם זה נגלה או נסתר, האכיפה לא עקרונית. אלא עד כמה התנועה קשובה לחלל שסביב. כך שאנו נהפכים והופכים בשנתיים הקרובות לשדה שמזהה טוב ורע בלי מאבק. שמוכן לקפוץ אל תוך הרוע בכדי להחזירו אל הטוב. נתחיל משדה ההתרחשות העדין הדק בין אדם לעצמו , אחר כך נעבור לחברים ומשם נחבר פסקה חד משמעית. ואנו מקבלות על כך דיווח ישיר, דוח אמין למצבנו. לקחת עליו אחריות יאפשר לא רק לנו להתפתח אלא גם יתן כוח לשדה הקולקטיבי.  

.כאשר מבקשים מאיתנו לעצום את העיניים ולהרגיש את הגוף, לרובנו הדבר הראשון שיצוץ יהיה הכאב המסויים הזה שיש לי. מפארים וגוררים ולא נותנים לו להינמס, להתרחש, להיות. 
מדוע כל כך קשה לנו להכיל כאב? מדוע כל כך קשה לנו להישאר בתוך איזורי כאב? אנו מורגלים לתת קדימות לכל מה שכואב לנו בגוף כאשר אנו חשים את התחושות אך לא מאפשרים לנשמה להתערבל בתוך הכואבים. ישנו צורך לתאם את ספירלת הכאב עם ספירלת הנשמה. 
אז חישבי: מהו הדבר שצריך להדגיש, להשמיט, להחסיר, להוסיף? כל מה שדורש אירגון מחדש של החיבור ל-חוץ דרך הנכחה של איזורי כאב במשפט הפנימי. הכאב יכול לחרוך או לחרוץ - אך בהתערבות נוכחת הוא מבשר עבורנו גם הנכחה ונחרצות עבור מה שמבקש להתגלות. 

מנקודת מבט אסטרולוגית הבתולה היא שדה ההתרחשות של היומיום. הדגים הנמתח מולה, נוכח בתוך יום יום האדמה שלנו, רק נסתר מתחת למים. מתוך הצלילה מטה - המבט שלנו נושא כיוון לעננים, לכוכבים, כמו מים בהגיעם אל האדמה. לתת הגשמה לצמאון, הוא לאפשר למה שכל הזמן יורד ונופל- לעלות ולקבל נפח מחודש, אוויר לעת החדשה.