על התהום של תאום

 כאשר מופיעים לנו דברים בצורות כפולות אנו יודעים כי מדובר במסר כפול: מן העליונים ומן התחתונים. לכל תאום יש תהום, לכל תהום יש תאום. לכל חוט יש קצה שאחד מהם יהיה על הארץ וקצהו מתחתיה. אחד יהיה על האדמה, השני מעליה. כלומר, יש לנו כאן את הציר האנכי המחבר בין שמיים לארץ ולכן עומד התאומים ברגע הזה בשנה, בה אנו מתקרבים ליום הארוך. ביום הארוך אנו בנקודת ההיפוך והיפוך הוא כמו אוקסימורון שזוהי ״משמעות חדשה הנוצרת מצמד מילים מנוגדות״.  

אנו מונהגים עם שמש-תאומים. ומי שליט מזל תאומים? מרקורי. ואיפה מרקורי נמצא? בתאומים. אם כך- אנחנו חזק בתוך התאומים, תאומים שומרים על משהו. כי תהומות מרובים חלים עלינו עם כפילות התאומים המרובה הזו ויש כאן רמז לסף, כי אין סף בלי שומרת. אך על מה הוא שומר? שלא כמו שבתאי , מרקורי מחבר אותנו בעזרת סכין חיתוך קלה, כלומר : מישהו אוחז באותה סכין. זה לא הגוף, זו היד שמחברת בין ידיעה למעשה. זה חוט המחשבה. את החיבורים שנעשה עם החוט הזה- בצורה כזו או אחרת אנו מביאים על עצמנו קשרים חדשים.

אנו ניקראים להקשיב לאותיות ולא מיד לקרא ולומר: אמת כי כך כתוב. הבשורה שהיא השמש, שהיא מרקורי שהוא התעתוע שהיא ההוויה מבקשת אותנו לחדור לעומק השורש. כאשר שורש האמונה מקורו בתעתוע אנו נידונים לשכוח את המקור. כי התעתוע לא בכוונתו לגרום לנו לטעות. 

אלא לגרום לנו לתעות. צריך לחשוב על כך כמו שיטוט בתוך החשיכה. הפחד גורם לשבתאי להשריץ בך שדים שמאיימים לקחת את נשמתך, או הבטחון עוזר לשבתאי להמריץ בך ידיעה כי הכל בחזקת אהבה. אז השיטוט חשוב כמו שהנשימה חשובה – אני עוצרת את הנשימה בלחץ, אני מחזיקה את הנשימה במאמץ, אני מפסיקה לנשום. השיטוט אינו עוצר את המחשבות, הוא מאפשר להן לרוץ – נותן להם מעוף שילכו למעשים. שורש האמונה של המזל הזה בצל המלחמה הארורה שעוד תפיל את המבנים הישנים לא רק על הקרקע אלא גם בתוך יצר האמונות. האדמה כולה בוכה ומייבבת כבר עשורים מרובים על שזנחנו את שורשנו בה. אנו חגים סביב שולחנות עם מוצרים מהסופר, אוכלים ואוכלים וקוראים לזה אירוח, אנו חגים סביב מחשבות של אחרים, דיבורים מפרידים. לחוג מעל כוחות האדמה זה לשוב לשורש האמונה, ולא בכדי שבועות חג ברגע של הירח בשלב הראשון שלו- אני נעמדת בפני שני קצוות: מאין באתי ולאן אלך? אני נעצרת בין שתי נקודות: משאלת-ליבי וכוחי המוגבל. לכן זהו רבע של ירח  המספר על המתח שבתיקון. וכאן התעתוע שוב מאפשר לנו להבין כי הוא רוצה שנצא לשוטט- לא ברווחה של ידע, אלא רווחה של נשימה. 

שבתאי אינו מתנהג כך. שבתאי ידחוף אותנו לעבר רגעי סף. הוא כמו ההינומה שאנו מסירים מן הכלה, כוחות דמיון וקסם פועלים בו כדי לראות מעבר לנסתר. אך מרקורי, לא יתן לך מנוח בנסתר: הוא ידרוש תשובה מיידית. ומה קורה כאשר התשובה המיידית מיד יש לה אחת נוספת? מה קורה כאשר לפעולה אחת מיד יש מראה מטלטלת? הם עובדים טוב ביחד מרקורי ושבתאי: אבא-זמן וילד-מתקתק, אימא-לופתת ונער-משתולל, צורה אחת בתוך תנועה מתמדת. שתי הפלנטות עובדות נכון כאשר האדם לוקח את המתח הזה ליצירה ולא נתקע בשאיפה שלו לאחדות מול הפחד האיום והנורא שמתחולל כל לילה לפני השינה. אם היא מתקיימת...לתחושתי אנו מקבלים טעימה מכל היבשות  מבחינה פוליטית , לאור השינויים בממשל בכל המדינות באירופה: צרפת, בלגיה, רק דוגמאות קטנות לשינוי המשקל מ״שמאל״ לימין, או ממתון לקיצוני. אנו מקבלים טעימה על האוויר העצום שייכנס אלינו כשאורנוס יחדור לממלכת תאומים. הוא לא יהיה אוויר פסגות, לא יהיה אוויר של מנוע מטוסים. זו תהיה אווירה של תעתוע. התקשורת תהיה מחוללת, חלולה, מזמרת שירה או קינה, מוזה או הסטה. אנו רק בתחילת הקרחון. יש כאן גם גאולה, זהו מסר מן הבשורה. לכן יש תהומות עכשיו. חושפים את התיקון בחסד השומרים, מביטים דרך הינומה... יש לנו כאן חתיכת שער, להתחיל להפנות את המבט למקור הנכון. הוא לא נמצא איפה שאנו רגילים לחפש, אך ראשיתו מקורה בין השאיפה לאחר הנשיפה. 

לקריאה נוספת במקורות:

תירגום בעברית לכתבי הרמסטריסמגיסטוס שהוא מרקורי  https://isaaclubelsky.wordpress.com/2012/09/25/%D7%94%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%A4%D7%95%D7%A1-%D7%94%D7%94%D7%A8%D7%9E%D7%98%D7%99-%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8-%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%95%D7%9F-corpus-hermeticum/ 

מקורות הכפילויות נמצאות בתאומים מימי אז וקשורים במהודק לנחש 

מאמר נחמד וקטן כאן

https://www.ancient-origins.net/myths-legends/tracing-origins-serpent-cult-002393 

ולא אוסיף עוד אלא כוזך במוזכן כוזך במוזכן כוזך במוזכן כוזך במוזכן כוזך במוזכן כוזך במוזכן כוזך במוזכן