מרכבת השמש (נכתב ל״אדם-עולם״ גליון שמש - מאי 2023
12 מזלות, 12 שליחים יושבים סביב שולחן ומתבוננים במרכזו, אך שם לא נמצאת השמש אלא מרחב ארץ. מה השמש עושה? היא חגה סביב ומאירה את מזלות הלידה שלנו, שופכת עליהם מגביע האור שלה. והיא עצמה אינה אחת – אלא ארבעה אלי מצריים קדומים שמתחלפים ביניהם בהתאם לשערי השעה / לנו נשאר , להאזין לאור
בשפת האסטרולוגיה, השמש מחזיקה עבורנו את המזל שלנו. היא פותחת עבורנו דלת שדרכה אנו יכולים לפסוע על העולם ולהביא את אורנו המיוחד. זוהי דלת שנפתחת לחדר חדש, שבתוכו לומדת הנשמה בגלגול הזה איך לבטא את עצמה ואיך להתחבר לחיים בעולם. השמש מחזיקה את הסימן של המזל. כשאנחנו אומרים שנולדנו במזל קשת או תאומים, למשל, הכוונה היא שברגע הלידה, השמש – ביחס לנקודת מבטנו – שהתה במזל מסוים הזה שבזודיאק . מזל השמש שלנו קשור למידה בה אנו מממשים את הפוטנציאל שלנו.
אך מדוע דווקא השמש היא זו שקובעת את המזל? 12 מזלות יושבים סביב שולחן עגול ומתבוננים במרכזו. המרכז הזה הוא מרחב ארץ ולא השמש. כדי להבין את המפה האסטרולוגית ואת קשר בין המיקרו-למקרו, אני רוצה שנחזיק במהלך קריאת המאמר את התמונה הקדומה שבה כדור הארץ נמצא במרכז המערכת, הוא אינו זז וכל הגופים השמיימיים נעים סביבו. בתמונה הזו יש לנו שני מאורות בשמיים: ירח ושמש, שני פנסים גדולים, שמחזירים אור לאדמה, אך רק השמש היא זו שמחזיקה את האור, וכאשר היא נעה סביב כדור הארץ, בכל פעם היא מסתירה מעיננו יושב אחר בשולחן – אך במקביל היא גם מאירה אותו. המזל כמו מחזיק אצלו את השמש, אך הוא גם מושפע ממנה באופן מאוד ישיר. לא בכדי השמש נקראת "גביע" – אותו גביע מלכותי או גביע יין שמרימים לחיים. מתוך הגביע שלה השמש שופכת מאורה עלינו ועל המזל שבו היא שוהה בשעת לידתנו, מאירה לנו את היכולות, הכישורים והכשרונות המולדים שמבקשים להתעורר. לכן, היא זו הקובעת את המזל שלנו. חשוב במידה דומה למפה שלנו הוא המזל שיושב לשולחן בצד המזרחי של השולחן, בנקודת האופק, אך עליו ארחיב בהזדמנות אחרת.
רביעיות הזמן
עבור המצרים הקדומים, השמש הייתה האל המרכזי, המתגלם באלים שונים. ארבעה אלים היו קשורים לארבעת רוחות השמיים, לארבעת כיווני האור, לארבעת הנקודות המרכזיות בגלגל היום והלילה: זריחה, צהריי היום, שקיעה, וחצות הלילה.
למעשה, לא רק המצרים סבבו סביב השמש – כל התרבויות הקדומות הטמיעו את היחסים עם החמה לתוך עיצוב חללים (ראו עוד על כך במאמרו של זאב בן אריה בגיליון זה), וחיו את המיקומים שלה לאורך השנה דרך ריטואלים חקלאיים ועונתיים; ארבע עונות וארבע נקודות זמן המייצרות לנו שערים: נקודות השוויון האביבי והסתווי, ונקודת היום והלילה הארוכים בשנה (קיץ וחורף). ימים אלו משמשים כשערים לעונות, מסמנים ומגדירים את מחזורי האור, ההתנהגות, החקלאות והתרבות.
רביעיות אלה – כיוונים, רוחות, אלים – נמצאות במפה האסטרולוגית של כל אדם, אך לפני שהן בכלל אומרות לנו משהו אישי וחושפות עבורנו מהלכים פנימיים – הן קודם כל מספרות לנו את הסיפור הראשוני ביותר של הקשר בין אדם למערכת הקוסמוס ואת סיפור יצירת המשמעות מתוך התבוננות.
לכל מפה אסטרולוגית יש ארבע נקודות ״זמן״ המכוונות על פי נקודת המבט של אדם המתבונן במעגל ממרכזו.
אם נתבונן מזרחה – ייראה לנו האופק;
רום שמיים הוא הנקודה הדרומית ביותר, המסמלת את מעלה המפה. (כדי להבין למה רום השמים של המפה נמצא בדרום – יש להרים את הדף עליו מצוירת המפה מעל ראשנו כשפנינו לצפון, ולהתבונן עליה כאילו היא רקיע הכוכבים: רום השמים של המפה ימוקם פיזית בדרום, "למטה");
מסע הנשמות מזריחה לזריחה
Kephri Ra Atum Nut
נחזור למיקום ההתחלתי שלנו במרכז המעגל ונתבונן מזרחה, אל השמש העולה. המצרים חוו את הרגע הזה כלידה, הרגע שבו היום מתחיל. השחר היה באמת הבטחה עבורם אחרי הלילה שבו השמש נעלמה.
קאפרי, אל השמש העולה, מיוצג כשהוא מסתכל מלמעלה למטה בצורה אלכסונית, ויש לו נץ על הראש. ציפור הנץ עוטפת אותו בכנפיה, מכוונת את צעדיו. אי אפשר להתבונן על השמש במבט ישיר, אלא אם כן אתה נץ או נשר. היכולת לקבל הדרכה שייכת לאותו אלמנט של שחר, הדרכה של אור מתוך החשיכה.
האופק הוא המרכבה שלנו, השחר העולה אצלנו בלב כאשר אנו מתחילים לנוע בעולם. זהו הרגע שבו אדם נולד ומתגלה חותם הרוח של הנשמה שבחרה להתגשם בעולם. האופק קשור לאופן שבו האדם מתקשר עם התדר האתרי.
כעת נרים את מבטנו לרום שמיים, זו שעת הצהריים והשמש בשיא כוחה, איש אינו מטיל צל על האדמה.
רה (או רע) הוא אל השמש המרכזי והוא גם השמש עצמה. מדי יום הוא נוסע במרכבתו במסלול השמש ממזרח למערב. את חלקו הנסתר של המסע – משקיעה ועד זריחתה הוא עושה מתחת לפני האדמה, בסירתה של נוּת. רה מיוצג עם ראש ציפור. כלומר, בעוד אצל קאפרי הציפור נמצאת מחוצה לו ומדריכה אותו מבחוץ, אצל רה ההדרכה האינטואיטיבית הפכה לידיעה.
אנו מגיעים אל השקיעה. זו נקודת השוויון הסתווית. כאן מתרחשת השלה, ירידה למטה, פרידה.
אתום, השולט על התחנה הזאת במסענו הוא אדם, פרעה, וזו הפעם ראשונה שבה אנו פוגשים את פרעה מיוצג פשוט כפי שהוא. בלי מסכות ומייצגים חייתיים. זו הפעם הראשונה בה נראית ״המשפחה״ המלכותית. לפי שטיינר זה אותו פרעה שאנחנו מכירים מסיפור יציאת מצרים. הפרעה של קריעת ים סוף. כאן מתרחש – לפי הראייה האנתרופוסופית – הרגע שבו האלים עוזבים את מצרים, השושלת הפרעונית באה אל קיצה ואיתה תקופת מצרים הקדומה (כשפרעה וכל חילו טבעו בים). תודעת האדם יוצאת כאן ממצרים ומתפצלת למשה ולזרתוסטרא – רגע של מעבר מתודעה קולקטיבית לתודעה שבין אדם לחברו. באסטרולוגיה הנקודה הזו מייצגת את המפגש שלנו עם האחר, הזר, המקום בו אנו שוקעים בתוך עצמנו בכדי לפנות מקום לזריחתו של האחר.
לבסוף אנו מגיעים לנקודה האחרונה, נקודת המעבר בין הלילה ליום. מחצות עד לפנות בוקר. כאן עוגנת ספינת השמש של נוּת, שגם מעבירה את הנשמות מחיים למוות. זו תחתית המפה: המקום האחרון שנרצה לעבור בו אך הראשון להשתנות דרכו. זהו המקום של חוסר האונים, המקום ממנו הגענו ואליו נחזור. הממלכה החבויה, השורש הנשמתי. נות – ממנה מגיעה המילה Night – לילה, שומרת על הישנים בשנתם ועל המתים במסעם. שומרת הנסתר. כאן, באזור זה של המפה האסטרולוגית טמונים האוצרות עמם אנו נולדים, כל מה שקיבלנו בירושה.
הניצוץ האלוהי במפה
להפנים את כל תחנות המסע הזה פנימה, אומר שבכל אחד מאיתנו יש חלק מהשמש, בכל אחד יש ניצוץ אלוהי. איך נשתמש בכך ליצירת משמעות? הזמן שבו נולדנו – אם זה שחר, צהרים, ערב או חצות – מגלה משהו על האופנים שבהם אנו מכוונים עצמנו אל האור. אמנע מלתת ״מתכונים אסטרולוגים״ לגבי מה אומרת כל נקודה על מבנה האדם. יש בכוחנו העצמאי להתבונן במצב היום ולחוש, להרגיש, להקשיב לזמן הזה ולהרהר בדבר: איך זה להיוולד עכשיו? איזו איכות מביא אותו חלק של היום? מהם כישוריו של אדם שנולד בחצות? אילו יכולות או קשיים נושאת עמה מי שנולדה בצהרי היום?
אך מדוע דווקא השמש היא זו שקובעת את המזל? 12 מזלות יושבים סביב שולחן עגול ומתבוננים במרכזו. המרכז הזה הוא מרחב ארץ ולא השמש. כדי להבין את המפה האסטרולוגית ואת קשר בין המיקרו-למקרו, אני רוצה שנחזיק במהלך קריאת המאמר את התמונה הקדומה שבה כדור הארץ נמצא במרכז המערכת, הוא אינו זז וכל הגופים השמיימיים נעים סביבו. בתמונה הזו יש לנו שני מאורות בשמיים: ירח ושמש, שני פנסים גדולים, שמחזירים אור לאדמה, אך רק השמש היא זו שמחזיקה את האור, וכאשר היא נעה סביב כדור הארץ, בכל פעם היא מסתירה מעיננו יושב אחר בשולחן – אך במקביל היא גם מאירה אותו. המזל כמו מחזיק אצלו את השמש, אך הוא גם מושפע ממנה באופן מאוד ישיר. לא בכדי השמש נקראת "גביע" – אותו גביע מלכותי או גביע יין שמרימים לחיים. מתוך הגביע שלה השמש שופכת מאורה עלינו ועל המזל שבו היא שוהה בשעת לידתנו, מאירה לנו את היכולות, הכישורים והכשרונות המולדים שמבקשים להתעורר. לכן, היא זו הקובעת את המזל שלנו. חשוב במידה דומה למפה שלנו הוא המזל שיושב לשולחן בצד המזרחי של השולחן, בנקודת האופק, אך עליו ארחיב בהזדמנות אחרת.
רביעיות הזמן
עבור המצרים הקדומים, השמש הייתה האל המרכזי, המתגלם באלים שונים. ארבעה אלים היו קשורים לארבעת רוחות השמיים, לארבעת כיווני האור, לארבעת הנקודות המרכזיות בגלגל היום והלילה: זריחה, צהריי היום, שקיעה, וחצות הלילה.
למעשה, לא רק המצרים סבבו סביב השמש – כל התרבויות הקדומות הטמיעו את היחסים עם החמה לתוך עיצוב חללים (ראו עוד על כך במאמרו של זאב בן אריה בגיליון זה), וחיו את המיקומים שלה לאורך השנה דרך ריטואלים חקלאיים ועונתיים; ארבע עונות וארבע נקודות זמן המייצרות לנו שערים: נקודות השוויון האביבי והסתווי, ונקודת היום והלילה הארוכים בשנה (קיץ וחורף). ימים אלו משמשים כשערים לעונות, מסמנים ומגדירים את מחזורי האור, ההתנהגות, החקלאות והתרבות.
רביעיות אלה – כיוונים, רוחות, אלים – נמצאות במפה האסטרולוגית של כל אדם, אך לפני שהן בכלל אומרות לנו משהו אישי וחושפות עבורנו מהלכים פנימיים – הן קודם כל מספרות לנו את הסיפור הראשוני ביותר של הקשר בין אדם למערכת הקוסמוס ואת סיפור יצירת המשמעות מתוך התבוננות.
לכל מפה אסטרולוגית יש ארבע נקודות ״זמן״ המכוונות על פי נקודת המבט של אדם המתבונן במעגל ממרכזו.
אם נתבונן מזרחה – ייראה לנו האופק;
רום שמיים הוא הנקודה הדרומית ביותר, המסמלת את מעלה המפה. (כדי להבין למה רום השמים של המפה נמצא בדרום – יש להרים את הדף עליו מצוירת המפה מעל ראשנו כשפנינו לצפון, ולהתבונן עליה כאילו היא רקיע הכוכבים: רום השמים של המפה ימוקם פיזית בדרום, "למטה");
מסע הנשמות מזריחה לזריחה
Kephri Ra Atum Nut
נחזור למיקום ההתחלתי שלנו במרכז המעגל ונתבונן מזרחה, אל השמש העולה. המצרים חוו את הרגע הזה כלידה, הרגע שבו היום מתחיל. השחר היה באמת הבטחה עבורם אחרי הלילה שבו השמש נעלמה.
קאפרי, אל השמש העולה, מיוצג כשהוא מסתכל מלמעלה למטה בצורה אלכסונית, ויש לו נץ על הראש. ציפור הנץ עוטפת אותו בכנפיה, מכוונת את צעדיו. אי אפשר להתבונן על השמש במבט ישיר, אלא אם כן אתה נץ או נשר. היכולת לקבל הדרכה שייכת לאותו אלמנט של שחר, הדרכה של אור מתוך החשיכה.
האופק הוא המרכבה שלנו, השחר העולה אצלנו בלב כאשר אנו מתחילים לנוע בעולם. זהו הרגע שבו אדם נולד ומתגלה חותם הרוח של הנשמה שבחרה להתגשם בעולם. האופק קשור לאופן שבו האדם מתקשר עם התדר האתרי.
כעת נרים את מבטנו לרום שמיים, זו שעת הצהריים והשמש בשיא כוחה, איש אינו מטיל צל על האדמה.
רה (או רע) הוא אל השמש המרכזי והוא גם השמש עצמה. מדי יום הוא נוסע במרכבתו במסלול השמש ממזרח למערב. את חלקו הנסתר של המסע – משקיעה ועד זריחתה הוא עושה מתחת לפני האדמה, בסירתה של נוּת. רה מיוצג עם ראש ציפור. כלומר, בעוד אצל קאפרי הציפור נמצאת מחוצה לו ומדריכה אותו מבחוץ, אצל רה ההדרכה האינטואיטיבית הפכה לידיעה.
אנו מגיעים אל השקיעה. זו נקודת השוויון הסתווית. כאן מתרחשת השלה, ירידה למטה, פרידה.
אתום, השולט על התחנה הזאת במסענו הוא אדם, פרעה, וזו הפעם ראשונה שבה אנו פוגשים את פרעה מיוצג פשוט כפי שהוא. בלי מסכות ומייצגים חייתיים. זו הפעם הראשונה בה נראית ״המשפחה״ המלכותית. לפי שטיינר זה אותו פרעה שאנחנו מכירים מסיפור יציאת מצרים. הפרעה של קריעת ים סוף. כאן מתרחש – לפי הראייה האנתרופוסופית – הרגע שבו האלים עוזבים את מצרים, השושלת הפרעונית באה אל קיצה ואיתה תקופת מצרים הקדומה (כשפרעה וכל חילו טבעו בים). תודעת האדם יוצאת כאן ממצרים ומתפצלת למשה ולזרתוסטרא – רגע של מעבר מתודעה קולקטיבית לתודעה שבין אדם לחברו. באסטרולוגיה הנקודה הזו מייצגת את המפגש שלנו עם האחר, הזר, המקום בו אנו שוקעים בתוך עצמנו בכדי לפנות מקום לזריחתו של האחר.
לבסוף אנו מגיעים לנקודה האחרונה, נקודת המעבר בין הלילה ליום. מחצות עד לפנות בוקר. כאן עוגנת ספינת השמש של נוּת, שגם מעבירה את הנשמות מחיים למוות. זו תחתית המפה: המקום האחרון שנרצה לעבור בו אך הראשון להשתנות דרכו. זהו המקום של חוסר האונים, המקום ממנו הגענו ואליו נחזור. הממלכה החבויה, השורש הנשמתי. נות – ממנה מגיעה המילה Night – לילה, שומרת על הישנים בשנתם ועל המתים במסעם. שומרת הנסתר. כאן, באזור זה של המפה האסטרולוגית טמונים האוצרות עמם אנו נולדים, כל מה שקיבלנו בירושה.
הניצוץ האלוהי במפה
להפנים את כל תחנות המסע הזה פנימה, אומר שבכל אחד מאיתנו יש חלק מהשמש, בכל אחד יש ניצוץ אלוהי. איך נשתמש בכך ליצירת משמעות? הזמן שבו נולדנו – אם זה שחר, צהרים, ערב או חצות – מגלה משהו על האופנים שבהם אנו מכוונים עצמנו אל האור. אמנע מלתת ״מתכונים אסטרולוגים״ לגבי מה אומרת כל נקודה על מבנה האדם. יש בכוחנו העצמאי להתבונן במצב היום ולחוש, להרגיש, להקשיב לזמן הזה ולהרהר בדבר: איך זה להיוולד עכשיו? איזו איכות מביא אותו חלק של היום? מהם כישוריו של אדם שנולד בחצות? אילו יכולות או קשיים נושאת עמה מי שנולדה בצהרי היום?
+להמשך קריאה: Deborah Houlding - temples of the sky
Comments
Post a Comment